רש"ש על גיטין ב׳

1 תד"ה המביא. אע"ג כו' כדתנן בהשולח כו'. הא דלא הביאו ממתניתין דפרקין י כל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים הוא משום כיון דתני חוץ מג"נ ידעינן דכל גט היינו שאר שטרות אבל סתמא לעולם משמעו גט אשה דוקא:

2 תד"ה אף. מש"כ מהר"ם דעיר השנוי בדברי תנאים מסתמא אחת היא. נסתר מהא דמשני ר"א בערכין לב ב תרי ירושלים הוו. והרש"א שכ' דלא מסתבר דברקם דא"י לא היו דרין ישראל ובדח"ל היו ישראל. תמוה כיון דבח"ל ע"כ דרין ישראל ואטו מפני ששמה רקם לא ידורו בה. והכי איבעיא ליה למימר דלא ה"ל לסתום שם דלא ניתי למטעי דעל הרקם דח"ל יכוון כדהכא. והא דלא חש התנא בירושלים דערכין י"ל משום דלא הוה אלא הילכתא למשיחא דהא אין בתי ע"ח אלא בזמן שהיובל נוהג:

3 תד"ה מכפר. שהיו מצויים בה תמיד. כצ"ל:

4 תד"ה ואשקלון. וכתיב הפילה לישראל בנחלה כו'. כצ"ל:

5 בא"ד אבל קשה דרקם כו' וכתיב ביהושע ויקדשו את קדש. שם הוא בשש נקודות וכאן בקמץ וצירי:

6 בא"ד וי"ל דתרי רקם כו'. ולעד"נ דהני דמתניתין היו נקראים בההי"ן בראשן ואינן לשמוש ה' הידיעה דאינו על הרוב בשם עצם פרטי. ואפשר לומר ג"כ שבאו כאן לשמוש ה' המייחדת יען מצאנוה לפרקים ע"ש עיר כמו העי הגלגל ור"ל אותן שבח"ל כי ידוע שעליהן יכוון כמו תן לי הנפש:

7 בא"ד ואמר ר"י דאפי' בצד של א"י כו' לפי כו' ורחוק מעיקר ישוב א"י כו' וכן י"ל כו' וגבי רקם וחגר. קשה דבגמ' ק"ל סמוכות לארץ ישראל:

8 בא"ד אע"ג דעכו היא עצמה בא"י כו'. לכאורה אף לפר"י יל"פ דר"מ דאמר עכו כא"י היינו גם חלק דח"ל:

9 תד"ה ואם. ומיהו מזה אין להוכיח כו' טענינן להו פרוע כו'. מש"כ מהר"ם דנ"מ כגון שמת תוך הזמן כו' או הלך כו'. קשה דא"כ מ"מ לא שבקת חיי כו' דיזייף ויכתוב לאחר מיתתו או לאחר הליכתו למה"י מזמן קדום. בזמ"פ לאחר מיתתו ואחר הליכתו ול"ל להוכיח ממכר ומתנה:

10 בא"ד בסה"ע דהא רב א"ל מודה כו'. הוא בכתובות יט:

11 בא"ד ע"ב אלא ה"ט דלא יחזיר כיון דאיתרע כו' אפי' ימצא עדי קיום כו'. נראה דל"ד אלא אפי' נמצא מקויים נמי אם הלוה טוען מזוייף וכ"מ בדבריהם בב"מ שם בד"ה הא קאמר להד"ם:

12 רש"י ד"ה דלא איתחזק איסורא. בהך חתיכה גופא. כצ"ל. וכוונתו נ"ל דאפי' בב' חתיכות דמיקרי איקבע אסורא בכריתות יח מ"מ לא איתחזק איסורא בכ"א מב' החתיכות ונאמן עליה עד א':

13 תד"ה לפי. ואין לומר כו' דשכיח טפי כו' וה"ה שאר הלכות גיטין. ר"ל דחיישינן להו. וזה אין לומר משום דלא שכיחי ל"ח להו ותו לא תיקשי מהא דבין לרבה כו'. דכיון דהחשש אינו אלא משום לעז דערעור הבעל א"כ יוכל לערער גם בשאר פסולין דלא ידע:

14 בא"ד ואין בקיאין פי' אין חוששין כו'. כיוצא בזה במשנה דסנהדרין נב שלא היה ב"ד כו' בקי ופי' בגמ' ב"ד של צדוקים הוה עפרש"י שם:

15 תד"ה מאי בינייהו. ולת"ק נמי כו'. לפמש"כ כוונתם בע"ז ו ב דיש לפסוק כחכמים נגד הת"ק. י"ל דהש"ס ר"ל מ"ב לענין דינא. ואף לפי' מהר"ם שם י"ל ה"נ גם לרבה דחכמים לא באו אלא לפרש דברי ת"ק כדהתם. והגמרא ל"א דפליגי אלא לרווחא דמלתא דלדידיה איכא למימר נמי דפליגי. ועוד נ"ל דיש לפסוק כחכמים דסתם מתני' לקמן ט כוותייהו דתני שוו למוליך כו':

16 תד"ה ורבנן בד"ג. מוקי לה כר' אלעזר. כצ"ל בל"י וכן בסמוך: